יום במנופאוזה · קומדיה הורמונלית מאת נורית רוזנבלט
פרק שישה־עשר: 21:02 — הראש שלי מקיים ישיבת חירום
בשעה 21:02 דנה עמדה מול המראה בחדר האמבטיה, עם מברשת שיניים ביד, והרגישה את זה מגיע.
לחץ מאחורי העיניים.
דקירה ברקה.
ואז כאב ראש שמתפשט לאט, בנימוס, כמו אורח שיודע שהוא לא הולך לשום מקום.
היא הניחה את המברשת.
״לא. אין לי כוח אליך.״
למי? שאל הקול.
״לך. אליו. לכם. לכל מי שמתכנן משהו בגוף שלי הערב.״
כאב ראש, אבחן הקול.
״מבריק. יש לך גם פתרון, או שרק שמות לטיניים לתופעות?״
קודם בואי נבין. כאבי ראש יכולים להשתנות בתקופת המעבר למנופאוזה. אצל נשים שיש להן נטייה למיגרנה, תנודות באסטרוגן — במיוחד ירידה חדה — הן טריגר מוכר. וגם חוסר שינה, מתח, התייבשות ודילוג על ארוחות יכולים להצית כאב.
״חוסר שינה יש. מתח יש. ארוחות — הייתה ארוחה אחת מוזמנת, אחת. תסמן הכול ו׳.״
מסומן.
״ומה עם האור? למה פתאום האור במסדרון נראה כמו פנס של חקירה?״
רגישות לאור יכולה ללוות מיגרנה. גם רגישות לרעש.
״נהדר. אז עכשיו גם הבית צריך להיות חשוך ושקט. תוסיף את זה לרשימת השיפוצים.״
דנה כיבתה את האור החזק באמבטיה ונשארה עם אור קטן.
כבר יותר טוב.
היא יצאה לחדר השינה.
אייל ישב על המיטה עם הטאבלט.
״את נראית חיוורת,״ אמר.
״כאב ראש.״
״גדול או קטן?״
״בינוני עם שאיפות.״
הוא הניח מיד את הטאבלט וכיבה את האור הראשי.
״מה אתה עושה?״
״מוריד אור. מעכשיו אני מדבר בלחש.״
״אייל, אתה לא צריך ללחוש.״
״אמרת כאב ראש,״ לחש.
״ללחוש זה לא כיבוי אורות. זה פשוט לדבר בשקט.״
״אני מתאמן על שניהם.״
דנה נשכבה על המיטה.
״תביא לי את שקית הקירור. מהערכה.״
״איזו ערכה?״
״ערכת החירום שלי. ליד המיטה. מאוורר, מים קרים, שקית קירור עטופה בבד. הכנתי בעקבות הלילה. מאז שלוש לפנות בוקר אני אישה מסודרת.״
אייל הביא את השקית העטופה והניח לה בעדינות על המצח.
״איך זה?״
״קר. טוב. אתה רואה? בסוף גלי החום הועילו למשהו. יש לי ציוד.״
דנה, העיר הקול, אם הכאב חדש או שונה מהרגיל, חזק במיוחד, או מלווה בחום, נוקשות בצוואר, חולשה, בלבול או שינוי בראייה — צריך להיבדק באופן דחוף. וכאב ראש שהוא ׳החזק בחיי׳ ומופיע בפתאומיות הוא סיבה לפנות מיד לעזרה.
״שמעתי. זה לא זה. זה כאב ראש רגיל עם ביטחון עצמי.״
טוב. אז להערב: חושך, שקט, מים, ואפשר גם משכך כאבים לפי ההוראות. רק שימי לב — שימוש תכוף מאוד במשככים, כמה פעמים בשבוע לאורך זמן, יכול בעצמו לגרום לכאבי ראש. אם הכאבים חוזרים הרבה, שווה לרשום מתי הם באים ומה קדם להם, ולדבר עם הרופא על הקשר למחזור ולשינה.
״לרשום. הכול אני רושמת היום. צפצופים, טיפות, כאבים. בעוד חודש יהיה לי תיק רפואי עבה יותר מהספר הזה.״
״תביא לי את המים מהערכה,״ אמרה.
אייל הביא את בקבוק המים הקרים.
״רגע,״ אמרה. ״קודם הטקס.״
דנה שמה כמה גרגירי מלח מתחת ללשון שיעזור לה עם הכאב ראש לפני שהיא שותה מים.
״מה זה היה?״ שאל אייל.
״של סבתא שלי. מלח מתחת ללשון, ואז מים. היא הייתה מוכנה להישבע שזה עובד.״
זה לא טיפול מוכר לכאב ראש, העיר הקול. המים עצמם — כן, התייבשות יכולה להצית כאב. המלח — אין לו הוכחה.
״שמעת, סבתא?״ אמרה דנה. ״אין הוכחה.״ היא שתתה. ״אבל המים קרים, והטקס בחינם.״
אייל ישב לידה בשקט.
״את רוצה שאני אקרא לך משהו?״ לחש.
״אתה לוחש שוב.״
״סליחה,״ אמר בקול רגיל, ומיד הוריד שוב ללחש. ״אני מתבלבל בין המצבים.״
״אז תקריא בלחש. מהספר שלי. הוא בעמוד 112 מאתמול.״
״הרוצח יחשוף את עצמו בלחש?״
״אם צריך.״
אייל לקח את הספר מהשידה.
פתח בעמוד 112.
התחיל לקרוא בלחש דרמטי:
״׳הוא הסתכל עליה מעבר לשולחן ואמר: אני יודע מה עשית…׳״
הוא עצר.
״מה עשתה?״
״תקרא.״
״אני שואל בשביל המתח.״
״אייל, תקרא, או שהכאב ראש שלי יקבל חיזוק מהמחלקה שלך.״
הוא המשיך לקרוא.
דנה עצמה עיניים.
הקור על המצח, החושך, והקול הלוחש של אייל עשו את שלהם.
הכאב לא נעלם, אבל הוא הפסיק להתפשט.
הוא נשאר בגודל סביר, בפינה שלו, כמו שאר האורחים של היום — שמחכים בתור.
״אייל,״ אמרה בעיניים עצומות.
״כן?״ לחש.
״אתה יכול להפסיק לקרוא.״
״למה? הגעתי לחלק הטוב.״
״כי אני נרדמת.״
הוא סגר את הספר בשקט.
״טוב מאוד. תישני. אני אשמור שהבית יהיה חשוך ושקט.״
״ואם האוזן תצפצף?״
״אני אצפצף בחזרה. ננהל דו־קרב.״
השעה הייתה 21:26.
דנה גילתה שגם כאב ראש, בגיל חמישים ואחת, צריך יחס של ילד עייף: חושך, שקט, קור על המצח, ומישהו שמדבר בלחש.
אייל גילה שללחוש ספר מתח זה קשה יותר מלקרוא אותו.
בעיקר כי הרוצח מתגלה בפרק הבא.
והוא עדיין לא יודע מי זה.
סוף פרק שישה־עשר.
המשך בפרק שבעה־עשר: 21:38 — זה לא אתה. זה פשוט לא הערב.
© 2026 נורית רוזנבלט. כל הזכויות שמורות. אין להעתיק, לשכפל או להפיץ כל חלק מספר זה ללא אישור מראש ובכתב מהמחברת.
