הכשת נחש, עקיצת עקרב או נשיכה – הטעויות שאסור לעשות ברגע הראשון

לפעמים אנחנו יוצאים לטיול בטבע, עובדים בגינה או פשוט נועלים נעל שעמדה בחוץ, ולא חושבים לרגע על האפשרות להיתקל בנחש, בעקרב או בבעל חיים שעלול לנשוך אותנו.

אני חושבת שזה אחד הנושאים שכולנו צריכים להכיר, דווקא משום שברגעים כאלה הפחד והכאב עלולים לגרום לנו לפעול מתוך אינסטינקט.

האם צריך לשים קרח? למצוץ את הארס? לשטוף במים? לחבוש את המקום? ואיך יודעים אם מדובר בסכנת חיים?

יש הבדל גדול בין הכשת נחש, עקיצת עקרב ונשיכת בעל חיים. פעולה שעוזרת במקרה אחד עלולה להזיק במקרה אחר.

רציתי לרכז כאן את הדברים החשובים ביותר שכדאי לדעת, כדי שנוכל להגיב נכון בדקות הראשונות.

קודם כול – מה עושים?

הכשת נחש

מה עושים מיד: מזעיקים עזרה רפואית, ממעטים בתנועה ומסירים תכשיטים לוחצים

מה לא עושים: לא שמים קרח, לא מוצצים ארס ולא מניחים חוסם עורקים

עקיצת עקרב

מה עושים מיד: שוטפים במים וסבון, מניחים קומפרס קר עטוף ומקבלים ייעוץ רפואי

מה לא עושים: לא חותכים את המקום ולא מנסים להוציא ארס

נשיכת בעל חיים

מה עושים מיד: עוצרים דימום משמעותי, שוטפים היטב במים וסבון ופונים להערכה רפואית

מה לא עושים: לא מתעלמים מפצע קטן ולא ממתינים לתסמיני כלבת

במקרה של קשיי נשימה, עילפון, בלבול, חולשה קשה או סימנים לתגובה חמורה, מזעיקים עזרה רפואית מיד.

הכשת נחש – למה היא עלולה להיות מסוכנת?

לא כל הנחשים ארסיים, אבל כאשר אדם מוכש ולא יודעים בוודאות באיזה נחש מדובר, חשוב להתייחס למקרה כאל מצב שעלול להיות מסוכן.

ארס של נחשים מסוימים עלול לפגוע במערכת הדם, ברקמות, בעצבים ובמערכות נוספות בגוף.

הסימנים יכולים לכלול כאב, נפיחות, אדמומיות, שטפי דם, בחילות, סחרחורת, חולשה ולעיתים גם קשיי נשימה.

חשוב לדעת שלא תמיד מופיעים תסמינים משמעותיים מיד לאחר ההכשה. גם אם הפצע נראה קטן, אין להסיק מכך שההכשה אינה מסוכנת.

מה עושים מיד לאחר הכשת נחש?

1. מזעיקים עזרה רפואית

בארצות הברית מתקשרים ל־911, ובישראל למד״א במספר 101.

אין להמתין לראות אם מופיעים תסמינים.

2. ממעטים בתנועה

מושיבים או משכיבים את הנפגע במקום בטוח ומשתדלים להשאיר את האיבר שהוכש ללא תנועה מיותרת.

לא רצים, לא הולכים מרחקים מיותרים ולא נוהגים לבד לבית החולים.

3. מסירים תכשיטים ובגדים לוחצים

נפיחות עלולה להתפתח במהירות, ולכן כדאי להסיר טבעות, שעונים או צמידים מוקדם ככל האפשר.

4. מכסים בעדינות

אם אפשר לעשות זאת בלי לעכב את הפינוי, מנקים בעדינות את הפצע ומכסים בתחבושת נקייה ויבשה.

5. לא מנסים לתפוס את הנחש

אם אפשר לצלם אותו ממרחק בטוח, בלי להתקרב ובלי לעכב את הפינוי, התמונה עשויה לעזור לצוות הרפואי.

הטעויות שאסור לעשות לאחר הכשת נחש

יש כמה שיטות ישנות שעדיין מסתובבות ברשת, אבל הן עלולות להיות מסוכנות.

• לא מוצצים את הארס. הפעולה אינה מוציאה כמות משמעותית של ארס ועלולה לפצוע את האזור.
• לא חותכים את הפצע. החיתוך עלול לגרום לדימום, לזיהום ולנזק נוסף.
• לא מניחים חוסם עורקים. חסימת זרימת הדם עלולה לפגוע ברקמות.
• לא שמים קרח. קור קיצוני עלול להחמיר את הפגיעה המקומית.
• לא מבצעים חבישת לחץ באופן עצמאי. ההנחיות משתנות לפי סוג הנחש והאזור הגיאוגרפי, ובארצות הברית חבישת לחץ אינה מומלצת באופן שגרתי להכשות נחשים מקומיים.
• לא שותים אלכוהול ולא נוטלים אספירין או איבופרופן על דעת עצמנו.

הטיפול החשוב ביותר הוא פינוי מהיר ובטוח לבית החולים.

במקרים המתאימים ניתן טיפול נגד ארס, שנקרא Antivenom, בהתאם לסוג הנחש ולחומרת הפגיעה.

עקיצת עקרב – איך מזהים ומה עושים?

עקיצת עקרב יכולה לגרום לכאב חד מאוד, לפעמים אפילו כשהסימן על העור קטן.

רוב העקיצות גורמות לתסמינים מקומיים בלבד, אבל יש מינים שהארס שלהם עלול לגרום לתגובה חמורה, במיוחד אצל ילדים.

התסמינים האפשריים כוללים כאב, צריבה, נימול, אדמומיות ונפיחות קלה.

במקרים חמורים יותר עלולים להופיע רעד, התכווצויות שרירים, הזעה חריגה, הקאות, ריור מוגבר או קשיי נשימה.

מה עושים?

ראשית, מתרחקים מהעקרב ולא מנסים לתפוס אותו.

שוטפים את אזור העקיצה במים וסבון.

אפשר להניח קומפרס קר או שקית קרח עטופה בבד למשך כעשר דקות, להסיר לעשר דקות ולחזור לפי הצורך.

לא מניחים קרח ישירות על העור ולא טובלים את האיבר במי קרח.

כדאי לנוח, להימנע ממאמץ מיותר ולהסיר תכשיטים לוחצים.

מומלץ להתייעץ עם מרכז הרעלות או גורם רפואי, במיוחד אם סוג העקרב אינו ידוע.

אצל ילדים קטנים, או כאשר מופיעים תסמינים כמו קשיי נשימה, התכווצויות שרירים, ריור חריג או חולשה קשה, יש לפנות בדחיפות לטיפול רפואי.

בחלק מהמקרים החמורים ניתן טיפול נגד ארס עקרבים, אך רוב העקיצות אינן מחייבות אותו.

נשיכת כלב, חתול או בעל חיים אחר – למה חשוב לא להזניח?

בניגוד להכשת נחש או לעקיצת עקרב, בנשיכת בעל חיים הסיכון המרכזי הוא לעיתים קרובות זיהום.

בפה של בעלי חיים נמצאים חיידקים רבים, וכאשר השיניים חודרות את העור הם יכולים להיכנס לרקמות.

נשיכות חתול עלולות להיות בעייתיות במיוחד משום שהשיניים חדות ויכולות ליצור פצעי דקירה עמוקים, גם כשהפצע החיצוני נראה קטן.

נשיכת כלב עלולה לגרום לקרעים בעור ולפגיעה בגידים, בעצבים וברקמות עמוקות.

בנוסף, בחלק מהמקרים יש צורך לבדוק אפשרות לחשיפה לכלבת.

מה עושים מיד לאחר נשיכה?

1. מתרחקים מבעל החיים

מוודאים שאין סכנה לנשיכה נוספת.

2. עוצרים דימום משמעותי

מפעילים לחץ ישיר באמצעות בד או תחבושת נקיים. אם הדימום חזק או אינו נפסק, מזעיקים עזרה רפואית.

3. שוטפים היטב את הפצע

לאחר שליטה בדימום, שוטפים את הפצע במים זורמים וסבון.

כאשר קיימת אפשרות לחשיפה לכלבת, מומלץ לשטוף ביסודיות במשך 15 דקות לפחות, בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי.

4. מכסים בתחבושת נקייה

לאחר השטיפה מכסים את הפצע בעדינות, בלי להדק יתר על המידה.

5. פונים להערכה רפואית

בכל נשיכה שחדרה את העור כדאי לקבל ייעוץ רפואי בהקדם, במיוחד בנשיכות חתול, בפצעים עמוקים ובנשיכות באזור הידיים, הפנים או המפרקים.

ייתכן שיהיה צורך באנטיביוטיקה, בחיסון טטנוס או בטיפול למניעת כלבת.

ומה לגבי כלבת?

כלבת היא מחלה נגיפית שפוגעת במערכת העצבים ומועברת בעיקר באמצעות רוק של יונק נגוע.

המחלה מסוכנת במיוחד משום שלאחר הופעת התסמינים היא כמעט תמיד קטלנית.

אבל יש גם דבר חשוב לדעת: טיפול מונע שניתן בזמן, לפני הופעת התסמינים, יעיל מאוד במניעת המחלה.

הטיפול עשוי לכלול סדרת חיסונים ולעיתים גם נוגדנים נגד כלבת, בהתאם לסוג החשיפה ולהיסטוריית החיסונים.

לכן לא מחכים לתסמינים אחרי נשיכה חשודה.

גם מגע אפשרי עם עטלף מצריך הערכה מיוחדת, משום שנשיכתו עלולה להיות קטנה מאוד ולא תמיד מורגשת.

האם צריך גם חיסון נגד טטנוס?

לפעמים כן.

פצעי נשיכה ודקירה עלולים לאפשר חדירה של חיידקים לרקמות.

הרופא יבדוק מתי התקבל חיסון הטטנוס האחרון והאם סדרת החיסונים הושלמה.

בפצעים מזוהמים או בעלי סיכון מוגבר, ייתכן שיהיה צורך במנת דחף אם חלפו חמש שנים או יותר מאז החיסון האחרון.

במקרים מסוימים, כאשר היסטוריית החיסונים אינה מלאה, ייתכן שיהיה צורך גם בנוגדנים נגד טטנוס.

האם יש טיפולים טבעיים שיכולים לעזור?

אני אוהבת לבחון גם דרכים טבעיות לטיפול בעור, אבל במקרה של הכשה או נשיכה חשוב להבין את ההבדל בין הקלה על תסמינים לבין טיפול בסכנה עצמה.

אין הוכחה שאלוורה, שמן עץ התה, שמן קוקוס, שום, חומץ או תכשירים צמחיים מסוגלים לנטרל ארס של נחש או עקרב.

גם בנשיכת בעל חיים, מריחת חומר טבעי אינה מחליפה שטיפה יסודית, הערכת סיכון לזיהום וטיפול רפואי מתאים.

חלק מהחומרים האלה עלולים לגרות את הפצע ולהחמיר את המצב.

במקרים כאלה עדיף להימנע מניסיונות ביתיים ולהתמקד בפעולות שהוכחו כיעילות.

איך אפשר למנוע הכשות ועקיצות?

יש כמה הרגלים פשוטים שיכולים להפחית את הסיכון.

בטיולים בטבע כדאי לנעול נעליים סגורות ולהימנע מהכנסת ידיים מתחת לאבנים, לתוך סדקים או למקומות שלא ניתן לראות היטב.

באזורים שבהם יש עקרבים, כדאי לנער נעליים, כפפות ובגדים שעמדו בחוץ לפני שלובשים אותם.

בעבודה בגינה מומלץ להשתמש בכפפות מתאימות ולבדוק את האזור לפני שמזיזים עציצים, אבנים או קרשים.

אם נתקלים בנחש, לא מתקרבים אליו ולא מנסים להזיז אותו. פשוט מתרחקים.

גם עם בעלי חיים חשוב להקפיד על התנהגות זהירה, לא להפריע להם בזמן אכילה או שינה ולא לנסות לגעת בחיות בר.

מספרים שכדאי להכיר

בארצות הברית:

• חירום רפואי: 911
• מרכז ההרעלות הארצי: 1-800-222-1222

בישראל:

• מגן דוד אדום: 101
• המרכז הארצי למידע בהרעלות ברמב״ם: 04-7771900

לסיום

אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו יכולים ללמוד על הגוף הוא איך להגיב נכון כשהוא נפגע.

אנחנו לא תמיד יכולים למנוע מפגש עם נחש, עקרב או בעל חיים שעלול לנשוך, אבל אנחנו בהחלט יכולים לדעת מה לעשות אם זה קורה.

לפעמים דווקא הפעולות שנראות לנו הגיוניות, כמו לשים קרח על הכשת נחש או לנסות להוציא את הארס, הן אלה שעלולות להזיק.

הידע הזה חשוב לא רק בשבילנו. הוא יכול לעזור לנו להגיב נכון גם כשמדובר בילד, בבן משפחה או באדם שנמצא לידנו.

בעיניי, בריאות היא לא רק תזונה נכונה, פעילות גופנית או טיפוח העור. היא גם היכולת לזהות סכנה, לשמור על קור רוח ולדעת מתי צריך עזרה מקצועית.

אלה דברים שאני מקווה שלעולם לא נצטרך להשתמש בהם, אבל בהחלט כדאי שנכיר.

מקורות מקצועיים

• Centers for Disease Control and Prevention (CDC) – Venomous Snakes at Work
• American Heart Association & American Red Cross – 2024 First Aid Guidelines
• CDC – Insects and Scorpions at Work
• Poison Control – Scorpion Stings
• World Health Organization (WHO) – Rabies Post-Exposure Guidance
• CDC – Rabies Post-Exposure Prophylaxis
• CDC – Clinical Guidance for Wound Management to Prevent Tetanus

באהבה,
נורית רוזנבלט
OrOrgani

המידע במאמר נועד להעשרה ולהיכרות עם עקרונות העזרה הראשונה. הוא אינו מחליף טיפול רפואי, הנחיות מרכז הרעלות או פנייה לשירותי החירום.

נפגשים גם כאן    האתר · הבלוג · YouTube · Instagram · פייסבוק · Threads · Medium · Substack