פרק תשעה־עשר: 23:41 — החדר מסתובב. לא הזמנתי את זה.

בשעה 23:41 דנה התעוררה.

היא לא ידעה אם היא ישנה או רק עשתה את עצמה.

הפה שלה היה יבש.

היא רצתה מים.

הבקבוק שליד המיטה היה ריק.

״בטח,״ לחשה. ״למה שיהיה פשוט?״

היא התיישבה על קצה המיטה.

חיכתה רגע.

ואז קמה.

זו הייתה הטעות.

החדר זז.

לא הרבה.

בהתחלה רק נטה קצת הצידה, כמו תמונה עקומה.

ואז הסתובב.

דנה הושיטה יד ונתפסה בשידה.

״עצור,״ אמרה לחדר. ״עצור במקום.״

החדר לא הקשיב.

היא התיישבה בחזרה על המיטה, מהר מדי, והמיטה קיבלה אותה בקפיצה קטנה.

אייל התעורר.

״מה קרה?״

״כלום. תחזור לישון.״

״את יושבת.״

״אני יושבת כי החדר החליט לעשות סיבוב ורציתי לראות את זה מקרוב.״

״מה?״

״מסוחררת, אייל. קמתי מהר מדי והכול הסתובב.״

הוא התיישב מיד.

״את בסדר?״

״עכשיו יותר. אם אני לא זזה, העולם מתנהג יפה.״

״אל תקומי. אני אביא מים.״

״אתה רואה? בשביל זה התחתנתי איתך.״

״בשביל מים?״

״בשביל שיהיה מי שיביא אותם כשאני מחזיקה בשידה.״

הוא חזר עם כוס מים והתיישב לידה.

״תשתי לאט.״

היא שתתה.

״עדיין מסתובב?״

״פחות. עכשיו רק מתנדנד. התקדמנו מסחרחורת לשיט בסירה.״

סחרחורת בקימה יכולה לקרות כשלחץ הדם יורד לרגע כשקמים מהר מדי, אמר הקול. אחרי יום שלם בלי שינה מספקת, אולי גם בלי מספיק שתייה — הגוף מגיב לאט יותר.

״הוא אומר שקמתי מהר מדי,״ אמרה דנה.

״את תמיד קמה מהר מדי.״

״והוא אומר שגם לא שתיתי מספיק.״

״זה אני אמרתי לך בערב.״

״נכון. אבל אצלו זה נשמע רפואי.״

חלק מהנשים מדווחות על סחרחורות בתקופת המעבר למנופאוזה, המשיך הקול. לפעמים זה קשור לתנודות בלחץ הדם או לשינה מקוטעת, ולפעמים יש סיבות אחרות לגמרי — כמו בעיה באוזן הפנימית, שינוי פתאומי בתנוחת הראש, אנמיה או תרופות. סחרחורת שחוזרת, או שמלווה בעילפון, כאב בחזה, דופק חריג או חולשה בצד אחד — מחייבת בדיקה רפואית, ובמקרה של סימני חירום, פנייה דחופה לעזרה.

״שמעת?״ אמרה דנה. ״אם זה חוזר — בודקים.״

״הכול אצלך 'אם זה חוזר בודקים'.״

״כי הכול חוזר, אייל. זאת בדיוק הבעיה.״

הוא חייך.

״את צריכה משהו מהמטבח?״

״לא. אני צריכה לשירותים.״

״אז אני מלווה אותך.״

״אתה לא מלווה אותי לשירותים.״

״אני מלווה אותך עד הדלת. שירות ליווי.״

היא קמה לאט.

הפעם בשלבים.

שכיבה.

ישיבה.

המתנה.

עמידה.

״למדת,״ אמר אייל.

״הגוף שלי מלמד אותי היום בקצב של שיעור פרטי.״

הוא נתן לה את היד שלו.

היא נשענה עליה בדרך.

״איך החדר?״

״עומד במקום. כנראה נבהל ממך.״

״טוב. שיישאר ככה.״

כשהיא חזרה למיטה, אייל כבר הניח כוס מים מלאה על השידה.

ועוד בקבוק.

״שניים?״

״אחד לך, אחד ליתר ביטחון.״

״ולך?״

״אני ישן. אני לא צריך.״

דנה שכבה והסתכלה על התקרה.

התקרה עמדה במקום.

״זהו,״ אמרה. ״הכול יציב.״

״אז תישני.״

״אני מנסה. זה היום השני ברציפות שאני מנסה.״

״מאתמול.״

״אני יודעת באיזה יום אני.״

הוא כיבה את האור.

השעה הייתה 23:58.

דנה גילתה שאפשר לקום מהמיטה ולהגיע רק עד השידה.

אייל גילה ששירות ליווי זה גם תיאור תפקיד זוגי.

והחדר?

הוא חזר למקומו.

עד ההסעה הבאה.

סוף פרק תשעה־עשר.

המשך בפרק עשרים: 03:17 — מי הדליק את התנור? שוב.

© 2026 נורית רוזנבלט. כל הזכויות שמורות. אין להעתיק, לשכפל או להפיץ כל חלק מספר זה ללא אישור מראש ובכתב מהמחברת.