יש רגעים שבהם אדם מתבונן בגופו כאילו הוא רואה אותו לראשונה. לא מתוך דאגה למחלה, לא בחיפוש אחר פגם ולא מתוך רצון לשנות דבר, אלא מתוך תשומת לב פשוטה למשהו שהיה שם תמיד. לפעמים זו כף היד המונחת על השולחן, האצבעות הנעות כמעט מעצמן, העור הדק שעל גב היד והקווים הקטנים סביב המפרקים. לפעמים אלה הפנים המשתקפות בחלון בשעת ערב, כשהאור בחדר חזק מן האור שבחוץ, וההשתקפות מופיעה לפתע בין האדם לבין העולם שאליו הביט.
אנחנו מכירים את גופנו טוב יותר מכל דבר אחר, ובכל זאת יש בו דברים רבים שאיננו יודעים. אנחנו חיים בתוכו, נעים באמצעותו, מרגישים דרכו ומקבלים את נוכחותו כמובנת מאליה. איננו צריכים לחשוב על כל פעימת לב כדי שהלב ימשיך לפעום, ואיננו צריכים להורות לעור כיצד להתחדש, כיצד לשמור על לחות או כיצד להגיב למגע. אלפי תהליכים מתרחשים בגוף בכל רגע, רובם מחוץ לתודעתנו, ואנחנו ממשיכים בחיינו מבלי לדעת עד כמה מורכבת העבודה השקטה המאפשרת אותם.
🔒
הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא
«מעבר לעור» מאת נורית רוזנבלט
תשלום חד־פעמי של $9.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.
לקניית הספר — $9.99
כבר קניתי — להתחברות