ביום שלישי בבוקר גילתה הילדה שאנשים כבר כמעט לא שואלים אותה על הכוכבת.

היא הבחינה בכך במקרה, כשעמדה ליד הברזייה במסדרון וראתה את אחת הילדות שהתעניינה בתמונה שלה בשבוע שעבר. הילדה חלפה על פניה, חייכה בנימוס והמשיכה ללכת. לא שאלה אם פגשה שוב את הכוכבת, לא ביקשה לראות תמונות נוספות ואפילו לא הזכירה את האירוע.

הילדה מילאה את הבקבוק שלה לאט.

היא לא ציפתה שכל מי שפגש אותה יזכור את התמונה לנצח. זה היה מגוחך. ובכל זאת, כשסגרה את הבקבוק והתרחקה מן הברזייה, הרגישה אכזבה קטנה שלא ידעה מה לעשות בה.

בכיתה התיישבה במקומה והוציאה את המסך.

התמונה שלה עם הכוכבת עדיין הייתה שם. היא נראתה בדיוק כפי שנראתה ביום שבו העלתה אותה. אותו חיוך, אותו אור, אותה יד שהונחה לרגע על כתפה.