ניסיתי להיזכר בקולו של בני כשהוא קורא לי מן החדר.

לא בקולו כשהוא בוכה או צוחק. דווקא בקריאה הרגילה, זו שהייתה נשמעת עשרות פעמים ביום, לפעמים גם כשעמדתי במרחק שני צעדים ממנו.

״אמא!״

יכולתי לשמוע את המילה במחשבתי, אבל משהו בצליל חמק ממני. האם היה מושך את ההברה הראשונה? האם קולו היה עולה בסוף, כאילו כל בקשה היא שאלה?

ניסיתי שוב.

לא הצלחתי.

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«המסע אל הנצח» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $7.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $7.99

כבר קניתי — להתחברות