כשהתעוררתי למחרת, המחשבה הראשונה שעלתה בי הייתה שמעולם לא ידעתי באמת מתי התחילו חיי.

עד אתמול הייתי בטוחה שנולדתי ביום מסוים, במקום מסוים, לאישה שהפכה לאמי ולאיש שהיה אבי. ידעתי היכן גדלתי, זכרתי את הבית הראשון, את קולות הילדות, את האנשים שליוו אותי ואת אלה שכבר אינם.

ועכשיו התברר לי שכל אלה היו אולי רק תחילתו של פרק אחד בקיום ארוך הרבה יותר.

לא ידעתי כיצד להרגיש.

האם עליי לשמוח על כך שהמוות אינו בהכרח סופי עבורי? האם עליי לפחד מן האפשרות שחייתי חיים שלמים שאינני זוכרת? ואולי הדבר המוזר ביותר היה שהידיעה הזאת לא שינתה את האופן שבו אהבתי את משפחתי.

ילדיי עדיין היו ילדיי.

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«המסע אל הנצח» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $7.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $7.99

כבר קניתי — להתחברות