בפעם הראשונה מאז שעזבתי את גופי האנושי, התעוררתי מתוך חלום.

לא ידעתי אם אפשר לקרוא לו כך. כבר לא נזקקתי לשינה כפי שנזקקתי לה בעבר, ובכל זאת הרגשתי כאילו מישהו משך אותי בבת אחת מתוך מקום שהייתי שקועה בו זמן רב.

עמדתי בחדרי, אבל עדיין הרגשתי מים סביבי.

הם היו כהים ושקטים, נמשכו עד למקום שבו היו אמורים להיפגש עם השמיים. אלא שלא היו שם שמיים. גם לא קרקעית. רק מרחב עצום של מים, ובמרחק אי קטן שעליו צמח עץ לבן.

ענפיו היו דקים וכמעט שקופים. לא היו עליו עלים.

מתחתיו עמדה אישה.

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«המסע אל הנצח» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $7.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $7.99

כבר קניתי — להתחברות