כשחזרתי לסדנה, מצאתי את נעמה עומדת מול קערת האור. ידיה היו מונחות על שפתה, ובתוכה נעו סימנים במהירות שלא הכרתי.

״חיפשתי אותך,״ אמרה בלי להסתובב.

״קרה משהו?״

״אילה. היא מבקשת לדבר איתך.״

התקרבתי. מאז שיחתי האחרונה איתה חשבתי לא פעם על הבדידות שבה היא מתקיימת, על המקום שאין בו רוח, עצים או קולות מוכרים.

״היא בסדר?״

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«המסע אל הנצח» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $7.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $7.99

כבר קניתי — להתחברות