ביום שבו עמדה מירה לעזוב, התעוררתי בתחושה מוזרה.

לא היה בי פחד, ובכל זאת משהו הכביד עליי. חשבתי על אריס, על הבית הקטן בעל הדלת הכחולה ועל המעיל שמירה תפרה לו. תהיתי כיצד נפרדים מאדם שאוהבים כשאין סיבה אחרת לפרידה מלבד הרצון להתחיל מחדש.

ליארה חיכתה לי ליד הבריכה.

״את מוכנה?״ שאלה.

״אני חושבת שכן.״

״את יודעת, את לא חייבת להיות שם.״

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«המסע אל הנצח» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $7.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $7.99

כבר קניתי — להתחברות