כשחזרתי מן העיירה, מצאתי את נעמה ממתינה לי ליד הכניסה לסדנה.

״אילה שאלה עלייך,״ אמרה.

״קרה משהו?״

״לא. אבל היא ביקשה שלא נדחה עוד את הניסיון להוציא אותה משם.״

נזכרתי בהבטחה שנתנו לה.

מאז שהכסופה השתחררה, אילה כבר לא הייתה תלויה בזיכרון שהענקתי לה בעבר. היא הצליחה להחזיק בזהותה גם בלעדיו. ובכל זאת, היא עדיין נשארה באותו מקום מבודד שבו בילתה שנים רבות כל כך.

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«המסע אל הנצח» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $7.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $7.99

כבר קניתי — להתחברות