ובכל זאת הייתי כאן.

לא ידעתי היכן נמצא ה״כאן״ הזה, אבל ידעתי שאני קיימת.

ניסיתי לפקוח את עיניי.

לא הרגשתי עפעפיים נפתחים, ובכל זאת ראיתי.

מעליי נפרשו ענפי עץ הנצח. העלים הכסופים נעו ברוח קלה, וביניהם הבהבו הפירות הזהובים. האור היה רך, כמעט מוכר, כאילו לא חלף אפילו רגע מאז נגסתי בפרי.

הסתכלתי סביבי.