זה קרה בוקר אחד, כשהאונייה חלפה סמוך לחוף שמעולם לא ראיתי קודם.

עמדתי על הסיפון עם הקפה שלי והתבוננתי ברצועת יבשה צרה שהלכה והתגלתה מתוך ערפל הבוקר. בתים קטנים עמדו סמוך למים, כביש התפתל ביניהם, וכמה סירות דיג היו קשורות למזח עץ.

לא היה במקום הזה שום דבר יוצא דופן במיוחד.

לא אנדרטה מפורסמת, לא נוף עוצר נשימה, שום דבר שהיה גורם בהכרח למטייל לעצור ולצלם.

ובכל זאת, לא הצלחתי להסיר ממנו את מבטי.

משהו בבתים האלה, בכביש השקט ובאור הבוקר החיוור הרגיש לי מוכר.

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«מחשבות שבדרך» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $5.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $5.99

כבר קניתי — להתחברות