יש לי חולשה לחנויות עתיקות.

לא משנה באיזו עיר אני מבקרת, אם אני נתקלת בחנות מלאה ברהיטים ישנים, שעונים, ציורים או חפצים שאני לא מצליחה לזהות מיד למה שימשו במקור, כמעט תמיד אכנס פנימה.

אני מסוגלת לבלות זמן בלתי סביר בבחינת חפצים שאין לי שום כוונה לקנות.

שעון כיס ישן. צעיף רקום בעבודת יד. כפית כסף שראשי התיבות של שמו של מישהו חרוטים על הידית שלה.

אני מסתכלת עליהם ותוהה מי היו האנשים שהחזיקו בהם.

מי בחר את השעון הזה? האם הצעיף היה מתנה? האם מישהו השתמש בכפית הזאת בכל בוקר, או שהוציאו אותה רק כשהגיעו אורחים לארוחת ערב?

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«מחשבות שבדרך» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $5.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $5.99

כבר קניתי — להתחברות