יש בקרים בים שאני אוהבת יותר כמעט מכל דבר אחר בהפלגה.
לפני שרוב הנוסעים מתעוררים, אני לוקחת את הקפה שלי אל הסיפון ומוצאת מקום שקט מול האופק. האונייה מתקדמת בקצב אחיד בתוך המים, ולמשך זמן קצר נדמה שהעולם שייך לאלה מאיתנו שקמו מוקדם מספיק כדי לראות אותו.
באותו בוקר הים והשמיים היו כמעט באותו גוון של אפור. התבוננתי בקו דק של אור שהופיע ביניהם, ואז התפשט בהדרגה, עד שלא הייתי יכולה לומר בדיוק מתי הסתיים הלילה.
זה גרם לי לחשוב על התחלות.
אנחנו נוטים לדמיין אותן כרגעים מוגדרים. היום שבו אנחנו מתחילים עבודה חדשה, עוברים למדינה אחרת או פוגשים אדם שהופך למשמעותי בחיינו. אנחנו זוכרים את התאריכים ומספרים את הסיפורים כאילו ידענו כבר מההתחלה למה יהפכו הרגעים האלה.
אבל לעיתים קרובות איננו יודעים.
🔒
הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא
«מחשבות שבדרך» מאת נורית רוזנבלט
תשלום חד־פעמי של $5.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.
לקניית הספר — $5.99
כבר קניתי — להתחברות