הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה הצעיף.

זוג מבוגר ישב במרחק כמה כיסאות ממני על סיפון האונייה. האישה קראה ספר, ומדי פעם הפכה עמוד בריכוז נינוח של מי שאין לה שום כוונה למהר. לצדה ישב הגבר והביט באופק.

הם ישבו שם כבר זמן מה בלי להחליף מילה.

הערב היה נעים, אם כי הרוח נעשתה קרירה יותר מאז שקיעת השמש. בלי להסיט את מבטו מן הים, הגבר הרים צעיף שהיה מונח על הכיסא שלידו והושיט אותו לאשתו. היא לקחה אותו, כרכה אותו סביב כתפיה והמשיכה לקרוא.

כעבור כמה דקות הושיטה את ידה וסידרה את צווארון חולצתו.

אף אחד מהם לא אמר תודה.

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«מחשבות שבדרך» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $5.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $5.99

כבר קניתי — להתחברות