יש רגע במהלך הפלגה שאני מצפה לו אפילו יותר מההגעה לנמל חדש.

זה הרגע שבו היבשה נעלמת.

אני עומדת על הסיפון, מביטה לכל הכיוונים ולא רואה דבר מלבד מים ושמיים. אין בניינים, אין הרים, אין קו חוף מרוחק. רק מרחב עצום של ים הנמשך עד לאופק שנראה ברור לחלוטין, ובכל זאת אי אפשר להגיע אליו.

הפלגתי פעמים רבות, אבל המראה הזה עדיין מרתק אותי.

אני יכולה לעמוד שם שעות.

לפעמים הים כמעט חלק, ורק תנועות קטנות מפרות את פני המים. בימים אחרים הגלים מתרוממים לגובה שמזכיר לכל מי שנמצא על הסיפון שהאונייה, עצומה ככל שתיראה כשהיא עוגנת בנמל, היא עדיין גוף קטן יחסית שנע בתוך עולם גדול ממנה בהרבה.

🔒

הפרק הזה הוא חלק מהספר המלא

«מחשבות שבדרך» מאת נורית רוזנבלט

תשלום חד־פעמי של $5.99 — גישה לכל החיים, בלי מנוי ובלי תשלומים נוספים.
אחרי התשלום, התחברו לאתר עם אותו אימייל שבו שילמתם — וכל הפרקים ייפתחו עבורכם אוטומטית.

לקניית הספר — $5.99

כבר קניתי — להתחברות