יום במנופאוזה · קומדיה הורמונלית מאת נורית רוזנבלט
פרק שבעה־עשר: 21:38 — זה לא אתה. זה פשוט לא הערב.
בשעה 21:38 אייל סגר את הספר.
הוא קרא לדנה שלושה עמודים בקול, עד שהכאב בראש נרגע כמעט לגמרי.
״והרוצח?״ שאלה דנה.
״עדיין לא ידוע.״
״הוא מחכה לבית המרקחת.״
״ולבדיקת הראייה.״
אייל הניח את הספר על שידת הלילה.
החדר היה חצי חשוך.
המאוורר ליד המיטה עבד בשקט.
הוא עבד כל היום, בעצם.
שתי משמרות.
אייל הסתכל על דנה.
דנה הסתכלה על התקרה.
״דנה.״
״מה?״
״את זוכרת מה אמרת בצהריים?״
״אמרתי הרבה דברים בצהריים. חלקם לשלט.״
״אמרת שנעשה משהו רומנטי הערב.״
דנה חייכה.
״אמרתי שנלך לישון מוקדם.״
״זה היה החלק השני.״
״זה היה החלק היחיד.״
אייל התקרב מעט.
״אני הכנתי תה. עשיתי לך עיסוי. הייתי שעון.״
״היית שעון מצוין.״
״אז חשבתי שאולי…״
הוא לא סיים את המשפט.
הוא לא היה צריך.
דנה הסתכלה עליו.
הוא נראה מקווה.
וזה בדיוק מה ששבר לה את הלב.
כי היא אהבה אותו.
היא באמת אהבה אותו.
אבל הגוף שלה, באותו רגע, לא רצה כלום.
לא מגע כזה.
לא קרבה כזאת.
הוא רצה רק דבר אחד.
שקט.
ושינה.
״אייל…״
״מה?״
״זה לא אתה.״
הוא שתק.
״אני יודע שזה נשמע כמו משפט מספר,״ אמרה. ״אבל זה באמת לא אתה.״
״אז מה זה?״
דנה נשמה עמוק.
״אני לא יודעת להסביר. פשוט… אין לי חשק. בכלל. לא קצת פחות. אין.״
אייל הסתכל עליה.
״היום, או בכלל?״
השאלה הייתה שקטה.
לא מאשימה.
רק כנה.
״בתקופה האחרונה,״ אמרה דנה. ״זה בא והולך. לפעמים יש. לפעמים הגוף שלי מתנהג כאילו הנושא בכלל לא על סדר היום.״
דנה הרגישה שהחוסר רצון לסקס נבע אולי גם משיגרה.
שינויים בחשק המיני נפוצים מאוד בתקופת המעבר למנופאוזה, אמר הקול.
דנה כמעט חייכה.
״הוא אומר שזה נפוץ,״ אמרה לאייל.
״מי?״
״הקול.״
״אה. ומה עוד הוא אומר?״
ירידה באסטרוגן ובטסטוסטרון יכולה להשפיע על החשק. אבל זה כמעט אף פעם לא רק הורמונים. גם עייפות כרונית, שינה מקוטעת, מצב רוח, מתח — וגם יובש או אי־נוחות בזמן קיום יחסים, שיכולים להפוך את החוויה לפחות נעימה ולצמצם את החשק עוד יותר.
דנה תרגמה בקול:
״הוא אומר שזה לא רק הורמונים. זה גם שאני לא ישנה, עייפה כל היום, יבשה כמו המדבר וביליתי את אחר הצהריים בלא להרוג אף אחד.״
אייל חייך חיוך קטן.
״זה נשמע כמו רשימה משכנעת.״
״נכון?״
״אבל תגידי לו משהו.״
״מה?״
אייל חשב רגע.
״שאני מבין. ושאני לא הולך לשום מקום.״
דנה הסתכלה עליו.
״אייל.״
״מה?״
״אתה יודע שאני אוהבת אותך.״
״אני יודע.״
״ושאני נמשכת אליך.״
״גם את זה אני יודע. לרוב.״
״גם היום. פשוט… הגוף.״
הוא הנהן.
״הגוף עשה היום הרבה דברים בלי לשאול אותך. אולי גם בזה הוא החליט לבד.״
דנה כמעט צחקה.
״אתה משתפר בניסוחים.״
״יש לי מורה טובה. וקול פנימי.״
״לך אין קול פנימי.״
״יש לי. הוא פשוט אומר בעיקר 'תאכל משהו'.״
דנה צחקה.
ואז נהייתה רצינית.
״אני לא רוצה שתרגיש דחוי.״
״אני לא מרגיש דחוי,״ אמר אייל. ״אני מרגיש… מחוץ ללופ. כאילו קורה לך משהו גדול ואני רק שומע דיווחים.״
דנה חשבה על היום.
על השעון שסיפר לו הכול בדופק.
״אתה לא מחוץ ללופ,״ אמרה. ״אתה בתוכו. אתה פשוט לא מקבל את כל העדכונים בזמן. אף אחד לא מקבל. גם אני לא.״
הוא חייך.
״אז מה עושים?״
חוסר התאמה בחשק בין בני זוג הוא דבר נפוץ, ודווקא בתקופה הזאת, המשיך הקול. מה שעוזר לרוב הזוגות הוא לדבר על זה בלי אשמה ובלי לחץ, למצוא צורות אחרות של קרבה, ולא להפוך כל ערב למבחן. ואם היובש או אי־נוחות מפריעים — יש לזה טיפול, ושווה לדבר על זה עם רופאה או רופא. אם הירידה בחשק מפריעה לך או לקשר — גם זה נושא לגיטימי לגמרי לבדיקה רפואית.
״הוא אומר שצריך לדבר,״ אמרה דנה.
״אנחנו מדברים.״
״ושיש טיפול ליובש. כבר יש לי תזכורת לרופאה.״
״ראיתי. זה ברשימה. בין העיניים לאוזניים.״
״רשימת השיפוץ.״
אייל שכב על הגב והסתכל על התקרה.
״אז הערב?״
דנה התקרבה אליו והניחה את הראש על החזה שלו.
״הערב נשארים ככה.״
״ככה זה טוב,״ אמר אייל.
״ככה זה מצוין.״
הוא חיבק אותה.
המאוורר המשיך לעבוד.
״אייל.״
״מה?״
״אני מצטערת על הערב.״
״אל תצטערי.״
״בצהריים הבטחתי רומנטיקה.״
״בצהריים גם הבטחת לא לעשות כלום כל היום. יש לך רקורד.״
דנה הרימה את הראש.
״אייל!״
״מה? אני רק אומר שההבטחות שלך עוברות היום שינויים הורמונליים.״
היא הניחה את הראש בחזרה וצחקה.
השעה הייתה 21:57.
דנה גילתה שאפשר לא לרצות כלום ועדיין לרצות להיות קרוב.
אייל גילה שלהיות בתוך הלופ לא אומר לפתור — לפעמים זה פשוט להישאר.
והמאוורר?
הוא המשיך לעבוד.
יש דברים שלא משתנים.
סוף פרק שבעה־עשר.
המשך בפרק שמונה־עשר: 22:24 — היד שלי נרדמה. הלוואי עליי.
© 2026 נורית רוזנבלט. כל הזכויות שמורות. אין להעתיק, לשכפל או להפיץ כל חלק מספר זה ללא אישור מראש ובכתב מהמחברת.
