ביום שלישי בבוקר הגיעה הילדה לבית הספר ומצאה את הילדה השלישית עומדת מול לוח המודעות עם מיה. שתיהן התבוננו בהזמנה לתערוכה העירונית שנתלתה שם באותו בוקר. שמות המשתתפים הופיעו באותיות מסודרות, ולצד כל שם נכתב שם היצירה שנבחרה.

הילדה השלישית הצביעה על שמה.

״תראי. זה באמת קורה.״

הילדה התקרבה וחייכה. היא שמחה בשביל חברתה, אבל הופתעה לגלות שעדיין נשאר בה משהו מן האכזבה הישנה. העבודה שלה עצמה לא הופיעה ברשימה, והציור של החתול כבר הוחזר לתיקה לפני ימים אחדים. היא לא התחרטה על שבחרה בו. ובכל זאת, כשהסתכלה בשמות האחרים, דמיינה לרגע איך היה נראה שמה אילו הודפס גם הוא שם.

״את באה לפתיחה?״ שאלה הילדה השלישית.

״מתי היא?״