הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה הצעיף.

זוג מבוגר ישב במרחק כמה כיסאות ממני על סיפון האונייה. האישה קראה ספר, ומדי פעם הפכה עמוד בריכוז נינוח של מי שאין לה שום כוונה למהר. לצדה ישב הגבר והביט באופק.

הם ישבו שם כבר זמן מה בלי להחליף מילה.

הערב היה נעים, אם כי הרוח נעשתה קרירה יותר מאז שקיעת השמש. בלי להסיט את מבטו מן הים, הגבר הרים צעיף שהיה מונח על הכיסא שלידו והושיט אותו לאשתו. היא לקחה אותו, כרכה אותו סביב כתפיה והמשיכה לקרוא.

כעבור כמה דקות הושיטה את ידה וסידרה את צווארון חולצתו.

אף אחד מהם לא אמר תודה.

🔒

This chapter is part of the complete book

“Thoughts Along the Way” by Nurit Rozenblat

One-time payment of $5.99 — lifetime access. No subscription, no renewals.
After checkout, sign in on the site with the same email address you used to pay, and every chapter will open for you automatically.

Buy the book — $5.99

I already bought it — Sign in