יש רגע במהלך הפלגה שאני מצפה לו אפילו יותר מההגעה לנמל חדש.

זה הרגע שבו היבשה נעלמת.

אני עומדת על הסיפון, מביטה לכל הכיוונים ולא רואה דבר מלבד מים ושמיים. אין בניינים, אין הרים, אין קו חוף מרוחק. רק מרחב עצום של ים הנמשך עד לאופק שנראה ברור לחלוטין, ובכל זאת אי אפשר להגיע אליו.

הפלגתי פעמים רבות, אבל המראה הזה עדיין מרתק אותי.

אני יכולה לעמוד שם שעות.

לפעמים הים כמעט חלק, ורק תנועות קטנות מפרות את פני המים. בימים אחרים הגלים מתרוממים לגובה שמזכיר לכל מי שנמצא על הסיפון שהאונייה, עצומה ככל שתיראה כשהיא עוגנת בנמל, היא עדיין גוף קטן יחסית שנע בתוך עולם גדול ממנה בהרבה.

🔒

This chapter is part of the complete book

“Thoughts Along the Way” by Nurit Rozenblat

One-time payment of $5.99 — lifetime access. No subscription, no renewals.
After checkout, sign in on the site with the same email address you used to pay, and every chapter will open for you automatically.

Buy the book — $5.99

I already bought it — Sign in