פסוריאזיס: הרבה מעבר למחלת עור — הקשר למערכת החיסון, למעי ולאורח החיים

אנחנו רגילות לחשוב על העור שלנו כעל מעטפת חיצונית.

משהו שאנחנו מנקות, מזינות, מעניקות לו לחות ומנסות לשמור על המראה הבריא שלו.

אבל לפעמים העור מספר לנו על תהליכים שמתרחשים הרבה יותר עמוק בגוף.

פסוריאזיס היא דוגמה מעניינת במיוחד.

מבחוץ היא יכולה להיראות כמו אזורים אדומים שמכוסים בקשקשת לבנה־כסופה, בעיקר במרפקים, בברכיים, בקרקפת ולעיתים גם באזורים אחרים בגוף.

אבל פסוריאזיס אינה רק בעיה של יובש או הצטברות תאי עור.

זו מחלה דלקתית כרונית שמתווכת על ידי מערכת החיסון, וההשפעות שלה עשויות להיות רחבות יותר ממה שאנחנו רואות על פני העור.

בשנים האחרונות חוקרים מתעניינים גם בקשר שבין פסוריאזיס למערכת העיכול, למיקרוביום של המעי, לתזונה ולתהליכים מטבוליים.

אז מה באמת גורם לפסוריאזיס? האם יש קשר בין בריאות המעי לבין התלקחויות בעור? ומה אפשר לעשות כדי לתמוך בעור לצד טיפול רפואי מתאים?

מהי בעצם פסוריאזיס?

פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית שמופיעה כאשר מערכת החיסון מפעילה מסלולים דלקתיים המשפיעים על תאי העור.

אחת הצורות הנפוצות ביותר שלה נקראת Plaque Psoriasis — פסוריאזיס רובדית.

היא מתבטאת ברבדים מעובים ומוגדרים, שלעיתים קרובות מכוסים בקשקשת.

בעור בהיר הרבדים יכולים להיראות ורודים או אדומים, ואילו בעור כהה יותר הם עשויים להיראות סגלגלים, חומים או כהים יותר מהעור שסביבם.

לעיתים מופיעים גם גרד, צריבה, כאב וסדקים בעור.

חשוב לדעת שפסוריאזיס אינה מחלה מדבקת.

אי אפשר להידבק בה ממגע, משימוש באותה מגבת או משהייה בקרבת אדם שסובל ממנה.

והיא בהחלט אינה נגרמת מהיגיינה לקויה.

מה קורה בתוך העור בזמן התלקחות?

בעור בריא, תאי האפידרמיס נוצרים בשכבות העמוקות יותר ועוברים בהדרגה אל פני השטח.

התהליך כולו נמשך בדרך כלל כמה שבועות.

בפסוריאזיס, פעילות דלקתית גורמת להאצה משמעותית בהתרבות ובהבשלה של תאי העור.

כתוצאה מכך, תאים מצטברים על פני השטח ונוצרת הקשקשת האופיינית למחלה.

אבל ההתרבות המהירה של התאים היא רק חלק מהתמונה.

מאחורי התהליך נמצאת פעילות מורכבת של מערכת החיסון.

תאי חיסון, ובהם תאי T, משתתפים ביצירת אותות דלקתיים שמשפיעים על תאי העור.

בין המולקולות החשובות בתהליך נמצאות IL-17, IL-23 ו־TNF-alpha.

המולקולות האלה נקראות ציטוקינים — חלבונים שמשמשים להעברת מסרים בין תאים במערכת החיסון.

כאשר מסלולים מסוימים פועלים בצורה לא מאוזנת, הם יכולים לתרום להיווצרות הדלקת ולשינויים בעור.

ההבנה הזאת שינתה מאוד את הטיפול בפסוריאזיס.

במקום להתמקד רק בהסרת הקשקשת, הרפואה המודרנית יכולה במקרים מתאימים לטפל גם במסלולים הדלקתיים שמניעים את המחלה.

למה פסוריאזיס נחשבת למחלה מערכתית?

בעבר נהגו להתייחס לפסוריאזיס בעיקר כמחלת עור.

היום אנחנו יודעות שאצל חלק מהאנשים היא קשורה גם למצבים בריאותיים נוספים.

אחד מהם הוא דלקת מפרקים פסוריאטית — Psoriatic Arthritis.

זו מחלה דלקתית שיכולה לגרום לכאב, לנפיחות ולנוקשות במפרקים, ולעיתים גם להשפיע על גידים ועל אזורי החיבור שלהם לעצמות.

לא כל מי שסובלת מפסוריאזיס תפתח דלקת מפרקים, אבל חשוב להכיר את האפשרות.

בנוסף, פסוריאזיס, במיוחד כשהיא חמורה יותר, קשורה בשכיחות גבוהה יותר של השמנה, תסמונת מטבולית, סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם.

נמצאו גם קשרים לשכיחות גבוהה יותר של דיכאון וחרדה.

חשוב להדגיש שלא כל הקשרים האלה מוכיחים שהפסוריאזיס עצמה גורמת ישירות למחלות האחרות.

לעיתים מדובר בגורמי סיכון משותפים ובמנגנונים דלקתיים שחופפים בין המצבים.

אבל המשמעות ברורה: כאשר מטפלים בפסוריאזיס, כדאי להתייחס לבריאות הכללית ולא רק למראה העור.

הקשר בין פסוריאזיס למערכת העיכול

אחד התחומים המסקרנים ביותר במחקר הוא הקשר בין המעי לבין העור.

המושג Gut–Skin Axis, או ציר המעי–עור, מתאר את יחסי הגומלין האפשריים בין מערכת העיכול, המיקרוביום, מערכת החיסון והעור.

במערכת העיכול שלנו חיים טריליוני מיקרואורגניזמים.

האוכלוסייה הזאת, שנקראת מיקרוביום המעי, משתתפת בפירוק רכיבי מזון, בייצור חומרים שונים ובוויסות פעילות חיסונית.

מכיוון שפסוריאזיס היא מחלה שמתווכת על ידי מערכת החיסון, חוקרים מנסים להבין האם שינויים במיקרוביום של המעי קשורים גם לפעילות המחלה בעור.

במחקרים מסוימים נמצאו הבדלים בהרכב חיידקי המעי בין אנשים עם פסוריאזיס לבין אנשים ללא המחלה.

אבל כאן חשוב לי לדייק.

הבדל בהרכב חיידקי המעי אינו מוכיח שהמיקרוביום הוא הגורם לפסוריאזיס.

ייתכן שחלק מהשינויים קשורים לדלקת עצמה, לתזונה, לתרופות או לגורמים אחרים.

נכון להיום, אין בדיקת מיקרוביום שגרתית שמאפשרת לאבחן את הגורם לפסוריאזיס או לבחור באמצעותה טיפול מוכח.

המחקר מתקדם, אבל עדיין מוקדם לקבוע שפסוריאזיס מתחילה במעי.

מה הקשר בין פסוריאזיס למחלות מעי דלקתיות?

כאן הקשר מבוסס יותר.

מחקרים מצאו שאנשים עם פסוריאזיס נמצאים בסיכון מוגבר למחלות מעי דלקתיות מסוימות, ובהן מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.

גם בקרב אנשים עם מחלות מעי דלקתיות נמצאה שכיחות גבוהה יותר של פסוריאזיס.

אחת הסיבות האפשריות היא חפיפה בין מנגנונים גנטיים וחיסוניים.

מסלולים דלקתיים מסוימים, ובהם מסלול IL-23, משתתפים בתהליכים הקשורים לשתי קבוצות המחלות.

עם זאת, חשוב לזכור שמדובר במחלות שונות, והטיפולים שלהן אינם תמיד זהים.

למעשה, תרופות מסוימות שמשפיעות על IL-17 ומתאימות לפסוריאזיס עלולות להחמיר מחלת מעי דלקתית אצל חלק מהמטופלים.

לכן חשוב מאוד שרופא העור יכיר גם בעיות רפואיות אחרות, במיוחד אם קיימים תסמינים במערכת העיכול.

אם אתן סובלות משלשול כרוני, מכאבי בטן מתמשכים, מדם בצואה או מירידה לא מוסברת במשקל, כדאי לפנות לבירור רפואי ולא להניח שמדובר רק ברגישות למזון.

האם פסוריאזיס קשורה ל”מעי דולף”?

בשנים האחרונות הביטוי “מעי דולף” הפך לנפוץ מאוד ברשתות החברתיות.

מבחינה רפואית, קיימת תופעה שנקראת חדירות מעי מוגברת.

הכוונה היא לשינויים בתפקוד המחסום שמפריד בין תוכן המעי לבין הרקמות שמסביבו.

חוקרים בודקים האם אצל חלק מהאנשים עם פסוריאזיס קיימים שינויים בחדירות המעי, והאם הם קשורים לתהליכים דלקתיים.

בחלק מהמחקרים נמצאו ממצאים מעניינים, אך התמונה עדיין אינה חד־משמעית.

אין כיום הוכחה שחדירות מעי מוגברת היא הגורם המרכזי לפסוריאזיס, או שטיפול שמכונה “איטום המעי” יכול לרפא את המחלה.

לכן כדאי להיזהר מתוכניות ניקוי רעלים, בדיקות לא מבוססות ותוספים שמבטיחים לרפא פסוריאזיס באמצעות תיקון המעי.

הגוף שלנו מורכב הרבה יותר מהסבר אחד פשוט.

האם תזונה יכולה להשפיע על פסוריאזיס?

זו אחת השאלות החשובות ביותר בעיניי.

אנחנו יודעות שתזונה משפיעה על הבריאות המטבולית, על משקל הגוף ועל גורמי סיכון שונים שקשורים לדלקת.

אבל האם היא יכולה להשפיע גם על חומרת הפסוריאזיס?

התשובה היא שבחלק מהמקרים, כן.

עם זאת, אין כיום דיאטה אחת שהוכחה כמרפאת פסוריאזיס.

השפעת התזונה משתנה בין אנשים, והראיות חזקות יותר לגבי חלק מההתערבויות מאשר לגבי אחרות.

תזונה ים־תיכונית: האם היא יכולה לעזור?

תזונה ים־תיכונית מבוססת בעיקר על ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים, שמן זית, אגוזים ודגים.

זהו דפוס אכילה שנחקר רבות בהקשר של בריאות הלב וכלי הדם.

מחקרים תצפיתיים מצאו קשר בין היענות גבוהה יותר לתזונה ים־תיכונית לבין חומרה נמוכה יותר של פסוריאזיס בחלק מהאוכלוסיות.

אבל קשר כזה אינו מוכיח שהתזונה לבדה מפחיתה את פעילות המחלה.

ייתכן שגם משקל הגוף, רמת הפעילות הגופנית והרגלי חיים אחרים משפיעים על התוצאות.

ובכל זאת, תזונה ים־תיכונית היא בחירה טובה לבריאות הכללית, במיוחד משום שאנשים עם פסוריאזיס עשויים להיות בסיכון מוגבר לגורמים מטבוליים מסוימים.

אני מאמינה שזו גישה הרבה יותר מאוזנת מהימנעות גורפת מקבוצות מזון שלמות ללא סיבה רפואית.

ומה לגבי גלוטן?

יש נשים שמספרות שהפסוריאזיס שלהן השתפרה לאחר שהפסיקו לאכול גלוטן.

האם יש לכך בסיס מדעי?

אצל חלק מהאנשים עם פסוריאזיס נמצאה שכיחות גבוהה יותר של סמנים הקשורים לצליאק או לרגישות חיסונית לגלוטן.

מחקרים קטנים מצאו שבקבוצות מסוימות, במיוחד אצל אנשים עם נוגדנים מסוימים, תזונה ללא גלוטן עשויה להיות קשורה לשיפור במצב העור.

אבל הראיות עדיין מוגבלות.

אין המלצה גורפת לכל מי שסובלת מפסוריאזיס להפסיק לצרוך גלוטן.

אם יש חשד לצליאק, חשוב לבצע בירור רפואי לפני שמפסיקים לאכול גלוטן, משום שהימנעות מוקדמת ממנו עלולה להשפיע על תוצאות הבדיקות.

אם אין צליאק או סיבה רפואית אחרת, לא הוכח שדיאטה ללא גלוטן תועיל לכל מי שסובלת מפסוריאזיס.

משקל הגוף והקשר לדלקת

זה נושא חשוב, ודווקא כאן קיימות ראיות משמעותיות יותר.

רקמת השומן שלנו אינה רק מאגר אנרגיה.

היא גם רקמה פעילה מבחינה הורמונלית וחיסונית.

תאי שומן ותאים נוספים שנמצאים ברקמה יכולים לייצר חומרים שמשתתפים בוויסות תהליכים דלקתיים.

השמנה קשורה לסיכון מוגבר לפסוריאזיס ולחומרת מחלה גבוהה יותר בחלק מהאנשים.

בנוסף, עודף משקל עשוי להשפיע על התגובה לחלק מהטיפולים.

מחקרים הראו שאצל אנשים עם עודף משקל או השמנה, ירידה במשקל יכולה לשפר את חומרת הפסוריאזיס ולעיתים גם את התגובה לטיפול.

אבל חשוב לי להדגיש שלא כל מי שסובלת מפסוריאזיס סובלת מעודף משקל.

וגם נשים רזות יכולות לפתח מחלה משמעותית.

ההתייחסות למשקל צריכה להיות רפואית ואישית, ולא עניין של ביקורת על מראה הגוף.

האם יש קשר בין ויטמין D לפסוריאזיס?

ויטמין D משתתף בתהליכים שונים בגוף, ובהם ויסות פעילות מערכת החיסון.

חלק מהמחקרים מצאו רמות נמוכות יותר של ויטמין D אצל אנשים עם פסוריאזיס.

אבל הקשר מורכב.

רמות נמוכות של ויטמין D יכולות להיות מושפעות מגורמים רבים, ובהם משקל הגוף, חשיפה לשמש, תזונה ומצב בריאותי כללי.

לא הוכח שתוספי ויטמין D דרך הפה משפרים באופן עקבי פסוריאזיס אצל כל המטופלים.

לכן אין סיבה לקחת מינונים גבוהים של ויטמין D רק כדי לטפל בפסוריאזיס.

אם קיים חשד לחסר, אפשר להתייעץ עם רופא לגבי הצורך בבדיקה ובהשלמה מתאימה.

מעניין לדעת שקיימים גם תכשירים מקומיים לטיפול בפסוריאזיס שמבוססים על אנלוגים של ויטמין D, כמו קלציפוטריאן.

אבל אלה תרופות שפועלות באופן מקומי בעור, ואין להסיק מהיעילות שלהן שנטילת תוספי ויטמין D תביא לאותה תוצאה.

אילו גורמים יכולים לעורר התלקחות?

פסוריאזיס היא מחלה שמתאפיינת לעיתים בתקופות של שיפור ובהתלקחויות.

אצל חלק מהאנשים אפשר לזהות גורמים שמקדימים החמרה.

מתח נפשי

מתח יכול להשפיע על מערכות עצביות וחיסוניות, והוא נחשב לאחד הגורמים האפשריים להחמרת פסוריאזיס.

אבל הוא אינו הגורם היחיד למחלה, ולא נכון לומר שאדם חולה בפסוריאזיס משום שהוא לחוץ.

זיהומים

זיהומים מסוימים, במיוחד דלקת גרון שנגרמת מסטרפטוקוק, יכולים להיות קשורים להתפרצות של פסוריאזיס טיפתית, שנקראת Guttate Psoriasis.

פגיעה בעור

אצל חלק מהאנשים, שריטה, שפשוף, כווייה או פגיעה אחרת בעור עלולים להוביל להופעת נגעי פסוריאזיס חדשים באזור הפגיעה.

התופעה הזאת נקראת Koebner Phenomenon — תופעת קבנר.

עישון ואלכוהול

עישון וצריכת אלכוהול מופרזת נקשרים לסיכון מוגבר או לחומרה גבוהה יותר של פסוריאזיס בחלק מהמחקרים.

הפחתת אלכוהול והפסקת עישון חשובות גם לבריאות הכללית.

תרופות מסוימות

תרופות מסוימות עלולות לעורר או להחמיר פסוריאזיס אצל חלק מהאנשים.

אם אתן חושדות שקיים קשר בין תרופה לבין התלקחות, חשוב להתייעץ עם הרופא ולא להפסיק טיפול על דעת עצמכן.

האם סטרס יכול ליצור מעגל שמחמיר את המחלה?

אחד הדברים המורכבים בפסוריאזיס הוא הקשר בין מצב העור לבין התחושה הנפשית.

התלקחות יכולה לגרום לגרד, לאי־נוחות, להפרעה בשינה ולעיתים גם לתחושת מבוכה או פגיעה בביטחון העצמי.

המתח שנוצר בעקבות המצב עלול להשפיע על איכות החיים, ואצל חלק מהאנשים גם להחמיר את תסמיני המחלה.

כך יכול להיווצר מעגל שבו המצב הגופני והמצב הנפשי משפיעים זה על זה.

לכן חשוב בעיניי להתייחס גם לשינה, לתמיכה רגשית ולהפחתת מתח כחלק מההתמודדות הכוללת.

לא משום שמדובר במחלה פסיכולוגית.

אלא משום שהגוף והנפש משפיעים זה על זה, במיוחד כאשר חיים עם מחלה כרונית.

איך מטפלים בפסוריאזיס מבחינה רפואית?

הטיפול בפסוריאזיס תלוי בסוג המחלה, בחומרתה, באזורי הגוף המעורבים ובהשפעה שלה על איכות החיים.

טיפולים מקומיים

במקרים קלים עד בינוניים אפשר להשתמש בתכשירים רפואיים למריחה, ובהם סטרואידים מקומיים, אנלוגים של ויטמין D וטיפולים נוספים בהתאם לאזור המטופל.

פוטותרפיה

בחלק מהמקרים משתמשים בטיפול מבוקר באור אולטרה־סגול, בדרך כלל UVB בתחום צר, תחת פיקוח רפואי.

חשוב להבדיל בין פוטותרפיה רפואית לבין שיזוף לא מבוקר בשמש או במיטות שיזוף.

כוויות שמש עלולות דווקא להחמיר פסוריאזיס.

טיפולים מערכתיים

במחלה בינונית עד קשה, או כאשר קיימת פגיעה משמעותית באיכות החיים, אפשר לשקול תרופות מערכתיות.

חלקן פועלות על מערכת החיסון בדרכים רחבות יותר, ואחרות הן תרופות ביולוגיות שמכוונות למסלולים דלקתיים מסוימים, כמו IL-17, IL-23 או TNF-alpha.

הטיפולים האלה שינו מאוד את האפשרויות שעומדות בפני אנשים עם פסוריאזיס.

הם יכולים להביא לשיפור משמעותי ואף לעור כמעט נקי אצל חלק מהמטופלים.

אבל בחירת הטיפול מחייבת הערכה רפואית, משום שלכל תרופה יש יתרונות, סיכונים ושיקולים אישיים.

ומה התפקיד של מוצרי טיפוח?

כאן חשוב לי לעשות הבחנה ברורה בין טיפול במחלה לבין טיפוח תומך.

פסוריאזיס היא מחלה דלקתית שמתווכת על ידי מערכת החיסון.

קרם לחות אינו יכול לתקן לבדו את המסלולים החיסוניים שמניעים אותה.

אבל טיפוח נכון יכול להיות חלק חשוב מאוד מההתמודדות היומיומית.

עור עם פסוריאזיס עלול להיות יבש, מחוספס, מגורה ולעיתים גם סדוק.

שימוש קבוע בתכשירי לחות מתאימים יכול לעזור להפחית יובש, לרכך קשקשת ולשפר את תחושת הנוחות.

איך כדאי לטפח עור עם פסוריאזיס?

1. ניקוי עדין

בחרו תכשיר ניקוי שאינו מייבש את העור יתר על המידה.

עדיף להימנע מסבונים אגרסיביים ומשפשוף חזק.

2. מקלחות פושרות

מים חמים מאוד עלולים להחמיר יובש וגרד אצל חלק מהאנשים.

מקלחות קצרות במים פושרים עשויות להיות נוחות יותר לעור.

3. מריחת לחות לאחר הרחצה

לאחר המקלחת, כשהעור עדיין מעט לח, כדאי למרוח קרם לחות מתאים.

כך אפשר לסייע בהפחתת אובדן מים מהעור.

4. בחירת רכיבים שמתאימים לעור רגיש

תכשירים המכילים רכיבים כמו גליצרין, פטרולאטום או סרמידים עשויים לעזור בשמירה על לחות ועל מחסום ההגנה של העור.

לא כל רכיב מתאים לכל מצב, ולכן כדאי לבדוק את תגובת העור.

5. הימנעות מגירוי מיותר

פילינגים חזקים, שפשוף באמצעות מברשות גוף ומוצרים מבושמים מאוד עלולים לגרום לגירוי אצל חלק מהאנשים.

במיוחד בזמן התלקחות, עדיף לבחור בשגרה פשוטה ועדינה.

6. לא להסיר קשקשת בכוח

גם אם הקשקשת מפריעה מבחינה אסתטית, אין לנסות לקלף אותה בכוח.

פגיעה בעור עלולה לגרום לדימום, לכאב ולעיתים גם לעורר נגעים חדשים.

אם יש צורך בריכוך או בהסרה של קשקשת עבה, כדאי להתייעץ עם רופא עור לגבי תכשירים מתאימים.

האם קרם לחות יכול למנוע התלקחויות?

שימוש קבוע בלחות עשוי לשפר את מצב העור ולהפחית יובש ואי־נוחות.

אבל אין הוכחה שקרם לחות לבדו מונע את כל ההתלקחויות של פסוריאזיס.

המחלה מושפעת ממנגנונים חיסוניים מורכבים, ולכן גם עור שמטופח היטב יכול לעבור תקופות של החמרה.

בעיניי, חשוב להימנע מהבטחות שאינן מציאותיות.

מוצר טיפוח טוב יכול לתמוך בעור, אבל הוא אינו מחליף טיפול רפואי במחלה עצמה.

הגישה שלנו ב־OrOrgani

ב־OrOrgani אנחנו מאמינים שטיפוח נכון מתחיל בהבנת העור ובכבוד למצבו.

כשמדובר בעור עם פסוריאזיס, הגישה הזאת חשובה במיוחד.

לא צריך להילחם בעור.

לא צריך לייבש אותו בכוח.

ולא צריך לנסות להסיר כל קשקשת באמצעות שפשוף.

העור זקוק לניקוי עדין, ללחות, להגנה ולהימנעות מגירוי מיותר.

קרם הלחות שלנו המיועד לעור עם פסוריאזיס פותח מתוך מחשבה על הצורך בתמיכה יומיומית בעור יבש ומחוספס.

המטרה של טיפוח כזה היא לעזור בשמירה על הלחות, בריכוך העור ובשיפור תחושת הנוחות.

חשוב לי להדגיש שמדובר בטיפוח תומך, ולא בתרופה שמרפאת פסוריאזיס או מחליפה טיפול שנקבע על ידי רופא עור.

אני מאמינה שהגישה הטובה ביותר משלבת טיפול רפואי מתאים, הרגלי חיים שתומכים בבריאות הכללית ושגרת טיפוח שמכבדת את העור.

לסיכום: פסוריאזיס היא לא רק מה שאנחנו רואות על העור

פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית שמתווכת על ידי מערכת החיסון.

הנגעים שאנחנו רואות על פני העור הם הביטוי החיצוני של תהליכים מורכבים יותר.

בשנים האחרונות המחקר מגלה קשרים מעניינים בין פסוריאזיס לבין מערכת העיכול, המיקרוביום, הבריאות המטבולית ומחלות דלקתיות נוספות.

אבל חשוב להבחין בין קשרים מחקריים לבין גורמים שהוכחו באופן חד־משמעי.

אנחנו עדיין לא יכולות לומר שכל פסוריאזיס מתחילה במעי, או ששינוי תזונתי מסוים יכול לרפא את המחלה.

מה שאנחנו כן יודעות הוא שטיפול רפואי מתאים יכול לשפר משמעותית את מצב העור, ושאורח חיים בריא וטיפוח עדין יכולים לתמוך בהתמודדות היומיומית.

אני מאמינה שהעור שלנו אינו אויב שצריך להילחם בו. הוא חלק ממערכת מורכבת שראויה להבנה, לטיפול ולסבלנות.

ולפעמים, הדרך הטובה ביותר לטפל במה שאנחנו רואות מבחוץ היא להבין טוב יותר גם את מה שמתרחש מבפנים.

באהבה,
נורית
OrOrgani

באהבה,
נורית רוזנבלט
OrOrgani

נפגשים גם כאן    האתר · הבלוג · YouTube · Instagram · פייסבוק · Threads · Medium · Substack