אהבה עצמית היא לא סיסמה. היא הדרך שבה אנחנו בוחרות לחיות

בשנים האחרונות הביטוי “אהבה עצמית” מופיע כמעט בכל מקום. ברשתות החברתיות, על חולצות, בספרים ובמשפטי השראה.

משתמשים בו כל כך הרבה, שלפעמים נדמה שהוא איבד מעט מהמשמעות שלו.

אבל בעיניי, אהבה עצמית היא הרבה יותר ממשפט יפה או מהיכולת לעמוד מול המראה ולהגיד לעצמנו שאנחנו יפות.

היא נמצאת דווקא בהחלטות הקטנות שאנחנו מקבלות בכל יום, לפעמים אפילו בלי לשים לב.

וההחלטות האלה מספרות לא מעט על המקום שאנחנו מעניקות לעצמנו בחיים שלנו.

כמה מקום אנחנו באמת נותנות לעצמנו?

תחשבו לרגע על היום שלכן.

מה בחרתן לאכול? האם עצרתן לנוח כשהייתן עייפות, או המשכתן עד שכבר לא נשאר לכן כוח?

האם הסכמתן למשהו שלא באמת רציתן לעשות, רק כדי לא לאכזב מישהו אחר?

האם הקדשתן זמן לבריאות שלכן, לפעילות גופנית, לטיפוח או אפילו לכמה דקות של שקט?

אלה נראות כמו החלטות יומיומיות ופשוטות, אבל מאחורי חלק מהן מסתתרת שאלה עמוקה יותר: עד כמה אנחנו מחשיבות גם את הצרכים של עצמנו?

נשים רבות רגילות לדאוג קודם לכולם. לילדים, לבן הזוג, להורים, לעבודה ולבית.

ולפעמים, אחרי שדאגנו לכל העולם, אנחנו מגלות שלא נשאר לנו זמן או כוח לעצמנו.

אני לא חושבת שאהבה עצמית פירושה לשים את עצמנו תמיד במקום הראשון.

אבל אני בהחלט מאמינה שהיא מתחילה ברגע שבו אנחנו מפסיקות לשים את עצמנו באופן קבוע במקום האחרון.

איך אהבה עצמית נראית בחיי היומיום?

לא תמיד מדובר ביום ספא, בחופשה או בקניית משהו חדש.

לפעמים אהבה עצמית היא דווקא הדברים הפשוטים ביותר.

לדעת להגיד לא כשמשהו לא מתאים לנו, בלי להרגיש שאנחנו חייבות להסביר ולהתנצל.

לבחור לאכול אוכל שמזין את הגוף שלנו, לא מתוך פחד להשמין, אלא מתוך רצון להרגיש טוב ולשמור על הבריאות.

ללכת לישון בזמן, גם כשיש עוד דברים שאפשר להספיק.

לקיים את ההבטחות הקטנות שאנחנו מבטיחות לעצמנו, כמו לצאת להליכה, לשתות מספיק מים או להקדיש כמה דקות לטיפוח.

ובעיקר, לשים לב לאופן שבו אנחנו מדברות אל עצמנו.

כי לפעמים אנחנו אומרות לעצמנו דברים שלא היינו מעזות לומר לחברה טובה.

אנחנו מבקרות את המראה שלנו, את הגוף שלנו, את ההחלטות שקיבלנו ואת הדברים שלא הספקנו.

אבל אם היינו שומעות אישה אחרת מדברת כך אל מישהי שאנחנו אוהבות, סביר להניח שהיינו מבקשות ממנה להיות קצת יותר עדינה.

אז למה כלפי עצמנו אנחנו מרשות את זה?

אהבה עצמית היא לא אנוכיות

אני חושבת שזו אחת ההבחנות החשובות ביותר.

לאהוב את עצמנו לא אומר לחשוב שאנחנו טובות יותר מאחרות, וגם לא להתעלם מהצרכים של האנשים שסביבנו.

זה פשוט אומר להכיר בכך שגם לנו יש צרכים, רגשות, רצונות וגבולות שראויים להתייחסות.

כשאנחנו אוהבות מישהו, אנחנו רוצות שיהיה לו טוב.

אנחנו דואגות שהוא יאכל, ינוח, יהיה בריא, ירגיש מוערך ושלא יתייחסו אליו בזלזול.

אהבה עצמית היא היכולת להעניק גם לעצמנו את אותה תשומת לב.

לא יותר מאחרים, אבל גם לא פחות.

ומה אומרת הפסיכולוגיה?

הפסיכולוגית והחוקרת קריסטין נף, שעוסקת שנים רבות בחקר החמלה העצמית, מצאה במחקריה ובמחקרים נוספים בתחום קשר בין יחס חומל כלפי עצמנו לבין רווחה נפשית וחוסן רגשי.

חמלה עצמית אינה אומרת לוותר לעצמנו על הכול או להתעלם מטעויות.

להפך. היא מאפשרת לנו להכיר בקשיים ובכישלונות בלי להפוך אותם להוכחה לכך שאנחנו לא מספיק טובות.

אנחנו יכולות לקחת אחריות, ללמוד, להשתפר ולהציב לעצמנו מטרות, גם בלי להעניש את עצמנו בדרך.

אני מתחברת מאוד לגישה הזו.

מעולם לא האמנתי שאנחנו צריכות לשנוא את הגוף שלנו כדי לרצות לשפר את הבריאות או את הכושר הגופני שלנו.

אפשר לרצות להתחזק, לרדת במשקל, לשפר את מראה העור או לשנות הרגלים, ובאותו הזמן לאהוב את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו היום.

בעיניי, זו נקודת פתיחה הרבה יותר בריאה.

גם טיפוח הוא ביטוי של אהבה עצמית

אני יודעת שיש מי שרואה בטיפוח עניין חיצוני בלבד.

אבל בשבילי, טיפוח הוא הרבה מעבר למראה.

כשאני מקדישה כמה דקות בבוקר לניקוי הפנים, למריחת סרום וקרם לחות, אני לא עושה את זה רק כדי להיראות טוב יותר.

אני עושה את זה גם מפני שאני נהנית מהתחושה שאני מטפלת בעצמי.

אותו הדבר נכון לגבי פעילות גופנית, הכנת ארוחה טובה, שינה מספקת או יציאה להליכה באוויר הפתוח.

אלה רגעים קטנים שבהם אנחנו מעניקות לעצמנו תשומת לב.

כמובן, אם ערב אחד היינו עייפות מדי ודילגנו על שגרת הטיפוח, זה לא אומר שאנחנו לא אוהבות את עצמנו.

אהבה עצמית אינה נמדדת בשלמות, והיא בוודאי לא צריכה להפוך לעוד רשימת מטלות שאנחנו מרגישות אשמות כשלא עמדנו בה.

היא נמדדת בגישה הכללית שלנו כלפי עצמנו, לאורך זמן.

אהבה עצמית לא תלויה בגיל או במראה

עם השנים אנחנו משתנות.

הגוף משתנה, הפנים משתנות, סדרי העדיפויות משתנים וגם הדרך שבה אנחנו מסתכלות על החיים.

אני מאמינה שאחד הדברים היפים בהתבגרות הוא האפשרות להכיר את עצמנו טוב יותר.

להבין מה באמת חשוב לנו, מה עושה לנו טוב, על מה אנחנו כבר לא מוכנות להתפשר ומה אנחנו יכולות פשוט לשחרר.

אנחנו לא צריכות להיראות כמו שנראינו לפני עשרים שנה כדי להרגיש יפות.

אנחנו גם לא צריכות לקבל אישור מאחרים כדי להרגיש ראויות לאהבה ולהערכה.

הערך שלנו לא נקבע לפי מספר הקמטים, המשקל, הגיל או דעתו של מישהו אחר.

וככל שאנחנו מבינות את זה, כך אנחנו יכולות להרגיש חופשיות יותר להיות מי שאנחנו.

אהבה עצמית היא בחירה שחוזרים אליה בכל יום

אני לא חושבת שיש רגע אחד שבו אנחנו לומדות לאהוב את עצמנו ומאותו יום הכול מושלם.

יש ימים שבהם אנחנו מרגישות נהדר, ויש ימים שבהם אנחנו פחות מרוצות מעצמנו.

יש תקופות עמוסות, רגעים של חוסר ביטחון והחלטות שאנחנו מתחרטות עליהן.

וזה טבעי.

אהבה עצמית היא לא הדרישה להרגיש נפלא בכל רגע.

היא היכולת להמשיך להתייחס לעצמנו בכבוד גם בימים שבהם אנחנו פחות מרוצות.

להקשיב לצרכים שלנו, לשמור על הגבולות שלנו, לטפל בגוף שלנו ולא לשכוח שגם אנחנו חשובות.

אז בפעם הבאה שאתן עומדות בפני החלטה, קטנה או גדולה, נסו לשאול את עצמכן שאלה פשוטה:

ומה איתי?

לא מתוך אנוכיות, ולא על חשבון מישהו אחר.

פשוט מתוך ההבנה שגם אתן חלק מהאנשים שראויים לאהבה, לדאגה ולתשומת הלב שלכן.

כי בסופו של דבר, אהבה עצמית היא לא מה שאנחנו אומרות לעצמנו מול המראה.

היא הדרך שבה אנחנו מתייחסות לעצמנו גם כשאף אחד אחר לא רואה.

באהבה,
נורית
OrOrgani

באהבה,
נורית רוזנבלט
OrOrgani

נפגשים גם כאן    האתר · הבלוג · YouTube · Instagram · פייסבוק · Threads · Medium · Substack